אני חושבת שהגיע הזמן להיות מבוגרים באמת. לשבת עם עצמנו לשיחה כנה ולהבין שהאיכויות שלנו כמבוגרים לא נובעות רק מחוויות קלות ונעימות שחווינו. חלק מהאיכויות שלנו הן בזכות התמודדויות שלנו.
מאת: מירב קליינמן מירבית- מדריכת משפחות – שפה שיוצרת משפחה מכילה
השנה בתי הבכורה עלתה לכיתה א'. האמת היא שהחוויה שלה ניפצה את כל האשליות שהיו לי ושינתה לחלוטין את התפיסה שלי לגבי הכנה לכיתה א' בפרט והכנות בכלל.
העליתי לכיתה א' ילדה מוכנה- מוכנה לקריאה, מוכנה לחשבון, מוכנה חברתית, מוכנה מבחינת קשב, מבחינת יכולות התארגנות….
לכאורה- מצב אידיאלי. אבל השנה עוברת עליה עם לא מעט התמודדויות, בכל התחומים.
ופתאום זה הכה בי- אנחנו מנסים לגדל דור שהכל ילך לו "חלק" יותר. לפני לידה של אח או אחות אנחנו קוראים איך להכין את הילד ללידה, קונים ספרים, שרים שירים, נותנים מתנות ועושים הכל כדי להבטיח שהשינוי יהיה קל. כך גם לפני מעבר דירה, וכמובן לפני עליה לכיתה א'- לוקחים אותם למומחים, לקורסים של מוכנות, הולכים לקבל הדרכה איך להכין אותם, הכל במטרה להבטיח שהחוויה תהיה נעימה וקלה.
העובדה ששכחנו בדרך היא שבכל מעבר ישנן התמודדויות, וההתמודדויות הן חלק חשוב מתהליך הגדילה של הילדים. הניסיון להבטיח חוויות נעימות יוצר שתי בעיות:
- הוא הופך את הקושי ללא לגיטימי, כי אם קשה לך בכיתה א', כשנולד לך אח וכדו'- כנראה שלא עשיתם הכנה כמו שצריך, ומשהו בכם או בילד לא בסדר.
- הוא מנסה למנוע התמודדות במקום לתת כלים כיצד להתמודד. ואז, כשמגיעה התמודדות כלשהי (והיא תמיד תגיע, כך או אחרת)- היא מפתיעה אותנו. תופסת אותנו לא מוכנים.
אני חושבת שהגיע הזמן להיות מבוגרים באמת. לשבת עם עצמנו לשיחה כנה ולהבין שהאיכויות שלנו כמבוגרים לא נובעות רק מחוויות קלות ונעימות שחווינו. חלק מהאיכויות שלנו הן בזכות התמודדויות שלנו.
לפני שתהרגו אותי, בואו נדייק- זה לא שצריך שהילדים יחוו סבל. ממש לא! מה שאני אומרת הוא – בואו לא נתעסק רק במניעת התמודדויות מהילדים, ובמקום זה נתמק בהכנה של עצמנו להתמודדויות שלהם. כך, בזמן ההתמודדות, יהיו לנו את הכלים לתמוך, לתווך וללוות, כך שנהיה שם בשבילם באמת בזמן הקושי.
כל ההכנות שאנו עושים לילדים הן התעסקות בעתיד שאין לנו עליו שליטה. היא נובעת מהצורך שלנו בוודאות שיהיה לילד טוב יותר משהיה לנו. מה ההתעסקות הזו עושה? פוגמת בחוויה של הזמן עליו כן יש לנו שליטה- הכאן והעכשיו. גן החובה, התקופה של ההריון…
בלבלתי אתכם? שואלים מה לעשות?
א- הכינו את עצמכם למציאות בה לא משנה מה תעשו, לילדים שלכם יהיו התמודדויות. בכל שינוי ובכל מעבר. ולא תמיד יהיה להם נעים וכיף.
ב- התעסקו במה שההווה דורש. במה שצריך עכשיו, שתואם את גיל ילדכם.
ג- רוצים להעשיר את הילד? ללמד אותו מעבר? יש לכם דרך לעשות את זה בהנאה ובכיף? סבבה, לכו על זה! אבל בלי ציפיות שזה יבטיח איזו שהיא וודאות לגבי העתיד.
ד- העשירו את הידע ואת ארגז הכלים שלכם בכל מה שקשור למעבר הקרוב, כך שבזמן התמודדות יהיה לכם מה לשלוף.
ה- בררו עם עצמכם מהו מעגל התמיכה של הילדים שלכם, והפעילו אותו בעת הצורך.
כך, נלווה את הילדים לכיתה א' עם מסר ברור ומעצים- "מה שלא יהיה, אני כאן בשבילך. כשצריך, אני פה להחזיק לך את היד ולצעוד יחד בקושי", ולא באמירה מלאת פחד כמו- "הכל יהיה בסדר, חייב להיות בסדר, השקענו כל כך הרבה שיהיה בסדר. בעצם הרבה יותר מבסדר, מצוין" .
ההתעסקות בנסיון למנוע התמודדויות היא, בסופו של דבר, התעסקות בעצמנו- בלהיות הורים מושלמים. זה מצב בו אנו לא קשובים לילדים שלנו. התעסקות בליווי של הילד בקשיים ובהתמודדויות, היא זו המובילה להקשבה וראיה של הילד. כך נזכה לראות את הכוחות והיכולות שלו, את האופן בו הוא מתמודד, וכך נעצים אותו.
אם אהבתם, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בעמוד הפייסבוק. ולעמוד הספר החדש "מודע-את"
מורת שפה ותיקשורת | מאמנת אישית לילדים ומבוגרים | מדריכת משפחות
