מה שאני עושה עם הילדים שלי, זה ללמד אותם לראות את הדברים הקטנים האלה. אני מנסה להרגיל אותם לצורת המחשבה הזו כבר מהילדות, כדי שבמהלך החיים זה יבוא להם בקלות. והם יגדלו להיות אנשים מאושרים.
מאת: אנה ריאבצב
אז יש לי ילד בן אחת עשרה.
הוא הבן הבכור שלי. אני אמא לשלושה.
ואני רוצה לספר על מקרה שקרה בשנה שעברה.
יום אחד הוא חוזר מבית הספר ואני מתחילה לשאול ולהתעניין: היי מתוק! איך היה היום שלך היום בבית הספר? איך המבחן במתמטיקה שהיה לך היום? מה שלום החברים שלך? איך היה בחוג?
והוא, כמובן, ממש נלהב להתחיל לספר לי איך עבר עליו היום , ובכיף ובאושר גדול נותן לי תשובה ממש מפורטת :'סאאדר…
(אני) מה זה 'סאאדר…??
(הוא) בסדר אמא. בסדר. הכול היה בסדר.
(אני) טוב, עכשיו ספר לי על דבר אחד נחמד שקרה לך היום.
(הוא) לא היה דבר נחמד שקרה לי היום.
(אני) וואו באמת ?!כאילו, זה היה היום הנורא ביותר בחייך ?שום דבר נחמד בכלל לא קרה לך כל היום?
(הוא) אמא … את חופרת…
(אני) תגיד לי רק דבר נחמד אחד שקרה לך היום .רק אחד!
(הוא) תפסיקי לחפור, אמא…
(אני) אני אפסיק לחפור ברגע שאתה תגיד לי דבר אחד נחמד שקרה לך היום.
(הוא) אולי אם תפסיקי לחפור זה יהיה דבר אחד נחמד שקרה לי היום…
אחחח… ילדים זו שמחה! במיוחד כשהם ישנים (עם השיניים לקיר)!
אז למה אני מספרת לכם את הסיפור הזה?
אני מנסה ללמד את הבן שלי לראות את הטוב בכל דבר .לראות את הטוב אפילו בדברים קטנים. בפעילויות היומיומיות.
למה אני מנסה ללמד אותו את זה?
מכיוון שזה הוא המפתח אל האושר .לראות את הטוב בכל דבר .אפילו בדברים הקטנים.
מאז, כל יום כשהוא חוזר מבית הספר אני מבקשת ממנו לספר לי דבר אחד (או יותר) טוב שקרה לו באותו היום.
אנו האנשים, רובנו נוטים לראות את הטוב רק באירועים מאד גדולים בחיינו, כגון קידום עם העלאה יפה בשכר ,הצעת נישואין ,לייקים על פוסט שכתבנו בפייסבוק או עוקב חדש באינסטגרם.
אבל כדי להיות באמת מאושרים אנחנו צריכים ללמוד לראות את הטוב בכל מקום וכל הזמן בכל דבר קטן.
כך למשל, כאשר אנחנו נוהגים לאנשהו ,ואנחנו תופסים את כל הרמזורים האדומים אנחנו נורא כועסים ,אבל כשאנחנו תופסים את כל הירוקים אנחנו אפילו לא מבחינים בזה .אנחנו נוסעים כאילו זה אמור להיות ככה .זה נלקח לגמרי כמובן מאליו.
[/vc_column_text][vc_single_image image="27065" img_size="full"][vc_column_text]ולמה אנחנו ככה? מלבד הנטייה הטבעית, מאז שאנחנו ילדים – ההורים, המורים והמבוגרים שחינכו אותנו, הסבו את תשומת ליבנו בעיקר כשקרו דברים פחות נעימים. למשל, אם מישהו הרביץ לנו בבית הספר – הדבר זכה לעניין גדול, אבל אם למדנו היום משהו נורא מעניין – זה לא עניין אף אחד.ואנחנו למדנו לשים לב בעיקר למה שרע ולא הולך. ואת הטוב לוקחים כמובן מאיליו. עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון – אני לא אומרת שאם קורה אירוע אלים או לא נעים אחר צריך לעבור על זה בשקט. ברור שזה עניין גדול ומצריך את תשומת הלב הראויה והטיפול הדרוש. מה שאני כן אומרת, זה שגם מהדברים הטובים צריך לעשות עניין גדול ולהדגיש אותם. לנבור בהם, להתפעל מהם ולא לקחת אותם כמובן מאיליו.
לי למשל ,יש יומן תודות .כך ביומן הזה, כל יום אני כותבת לפחות שלושה דברים טובים שקרו לי היום.
לדוגמא :אתמול ישבתי שבע דקות שלמות בשירותים בלי שמישהו צורח או בוכה או מנסה לפרוץ את הדלת. – זה אושר!
או למשל, בסוף היום בעלי ואני בחרנו סרט נחמד לצפות בו אחרי שהילדים הלכו לישון והגענו כמעט למחצית הסרט בלי להירדם!
ושלישי – בעלי שטף את הכלים ,אז אני לא הייתי צריכה לעשות את זה תוך כדי שאני מניקה את התינוקת ומחליפה חיתול קקי-פלצת לפעוט.
אז הנה לכם. שלושה דברים . דברים קטנים כשפשוט גרמו לי לחייך .כל כך פשוט.
ומה שאני עושה עם הילדים שלי, זה ללמד אותם לראות את הדברים הקטנים האלה. אני מנסה להרגיל אותם לצורת המחשבה הזו כבר מהילדות, כדי שבמהלך החיים זה יבוא להם בקלות. והם יגדלו להיות אנשים מאושרים.
אגב, מאז, זה כבר ממש מנהג אצלנו, וגם הוא שואל אותי מידי יום על הטוב שקרה לי. אנחנו אפילו עושים תחרויות של מי מספר יותר דברים טובים.
ומלבד עניין המחשבה החיובית, על הדרך זה גם שיפר ממש את התקשורת ביננו.
נסו את זה!
אם אהבתם, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בעמוד הפייסבוק וערוץ היו טיוב שלי.
