כאשר הילד מצליח, גם בדברים הקטנים, חזקו אותו והוכיחו לו שהוא הצליח בכוחות עצמו. הוכיחו לו שהוא מסוגל ובו קיימים כל היכולות הללו שהובילו אותו להצלחה. תשאלו אותו כיצד הצליח ובררו באילו ״כלים נפשיים״ השתמש, כך יוכל לשלוף אותם בעת הצורך.
התנהגות עצמאית נבנית לאורך השנים.
בבסיס התנהגות זו מצוייה אמונה מהסובבים ליכולתם, סקרנות, תחושת מסוגלות וביטחון עצמי, קבלת אחריות, השהיית סיפוקים, יכולת הרגעה ושליטה עצמית.
כמו כן ניסיונות עבר מוצלחים בהתמודדות עם קושי.
אז איך מחנכים ומגדלים ילדים לעצמאות?
ראשית, מוטב להפסיק לעשות עבורם דברים שהם מסוגלים לעשות בעצמם!
סביר להניח שבעיקבות ״הרעת התנאים״ תתעורר בהם תחושת תסכול ואולי חשש שמה לא יצליחו לעשות את אשר מצופה מהם ובצדק, הם עדיין לא למדו על מסוגלותם.
תחושה זו בהחלט טיבעית והגיונית ולכן אין לזלזל בה.
עזרו להם להתגבר ולגדול מתוך אותו התסכול דרך שיח אמפתי ולא שיפוטי.
שיח אמפתי מאפשר מרחב דיון בו אתם מבינים את רגשותיהם כמו כן, מוכיחים להם שאתם סומכים עליהם ובוטחים בכוחם להצליח.
ממש כמו מאמן. מאמן לא ניכנס למגרש ומשחק במקום המתאמן שלו.
המאמן מסייע למתאמן להצליח ע״י עידוד, הקשבה ואמונה בו והכי הכי חשוב, מאמן טוב מעריך שיפור יחסי כהצלחה!!! כך מטמיע בו את המוטיבציה להמשיך.
לעיתים אנחנו ״נופלים״ במסרים כפולים. כאשר אנחנו עושים עבורם, אנחנו מעניקים להם מסר שהם לא מסוגלים לבד ובו בזמן אנחנו יורים לאויר אמירות כמו ״אני סומך עלייך שתצליח״… תנו להם משימות, האצילו עליהם סמכויות, כך הוכיחו להם שאתם מתכוונים לכך, אל תבהלו כאשר הם מתקשים לעשותם כמו גם אל תזדרזו ל״סדר״ את הדברים עבורם.
כמובן שלא נדרוש מילדנו לעשות דברים שאנחנו יודעים מראש שיכשלו בהם.
כישלון בהחלט לא גורם לילדנו להיות יותר מחושלים.
לרב, תחושת כישלון לא מבוקרת גוררת לירידה במוטיבציה והתנהגות נמנעת.
לכן בעת כישלון, נתחו יחד את האירוע וחילצו משם את הכוחות של הילד.
בכל סיטואציה, גם אם לדעתכם היא הגרועה ביותר, הילד לא רק נכשל הוא גם הצליח.
כמו כן, עודדו חשיבה משותפת איך אפשר היה לעשות את הדברים אחרת….
כאשר הילד מצליח, גם בדברים הקטנים, חזקו אותו והוכיחו לו שהוא הצליח בכוחות עצמו. הוכיחו לו שהוא מסוגל ובו קיימים כל היכולות הללו שהובילו אותו להצלחה.
תשאלו אותו כיצד הצליח ובררו באילו ״כלים נפשיים״ השתמש, כך יוכל לשלוף אותם בעת הצורך.
בדר״כ ההורים לא מודעים לעובדה שהם לא מאפשרים לילדיהם להיות עצמאיים ובאופן לא מודע הם משאירים את ילדיהם כרוכים אחריהם מתוך פחד שמה יכשלו, לא יצליחו או מתוך צורך אחר שלהם.
המסרים היומיומיים אליהם הינם מסרים של חוסר יכולת וביטחון.
אם נסתכל אחורה נגלה שבמקרים רבים הסיבות לכך היו אוביקטיביות, אותו ילד שהוריו מגוננים עליו, היה זקוק להגנת יתר מהוריו.
הורים יקרים, אם היום החלטתם שאתם רוצים שינוי ואתם מבינים כי ילדכם זקוק לעצמאותו הבריאה.
אני יודעת שלא פשוט עבורכם לשחרר אבל תנסו ומומלץ להתחיל במשימות שיותר קל לכם לשחרר בהם.
זכרו! הצל שלכם מסתיר לו את הדרך.
היו לצידו, לא מעליו.
אם אהבתם, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בעמוד הפייסבוק שלי.
תמי הימן אזולאי – מנתחת התנהגות (ABA) ויועצת משפחתית
יחסי הורים ילדים הפרעת קשב וריכוז, התלכלכות וחרדת אסלה
מרפאת ילדים, אזורי חן תל אביב 0524574445
