אוי, כמה טעויות עשיתי…
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהתינוקת שלי, זו שהפכה אותי לאמא, הגיעה הביתה. הנחתי אותה במיטה, הסתכלתי על בעלי במבט שמח ונרגש, הסתכלתי עליה, ופתאום – בום. משא אחריות במשקל של טון לפחות התיישב על כתפי. בהפתעה.
כי עד לרגע זה היו הרבה פנטזיות. מה נאמר – החיים המדומיינים שלי עם הילדים היו ממש קטע הסיום המרגש של הסרט הערבי של יום שישי. חורשה, ריצה, חיוכים ולבבות… איזו אמא מעולה שאני עומדת להיות!
והנה – הדבר הזעיר הזה, היפהפה, העדין, תלוי בי לחלוטין ונתון כולו לאחריותי. איזה פחד. צריך לדעת הכל, ומהר – לקלח, ולהאכיל בזמן, לא יותר מדי ולא פחות מדי, ולחשוף לשמש, ולהסתיר מהשמש, ולהרגיע כשהיא בוכה אבל לאפשר ולהכיל, ובעיקר – לא לעשות טעויות!
ואני, בכלל לא הייתי אמא קודם… מה עושים?
אז התחלתי במסע המאתגר, המלמד, הקשה, המתגמל והמהנה ביותר בחיי. הלכתי עם הלב, אבל גם עם הראש, לפעמים "זרמתי" ולפעמים תכננתי, למדתי, התייעצתי, הקשבתי, ניסיתי… והרבה פעמים טעיתי. ממש. וטעויות הן עניין לא נעים.
הנה הצצה לחלק ממגוון הטעויות שלי (והילדים שלי יוכלו לספר לכם עוד, תהיו בטוחים…):
– טעיתי כשאפשרתי "לסובב" אותי רק כדי שיאכלו, לא משנה איפה ובאיזו שעה,
– טעיתי כשאילצתי את הגדולים לקרוא ספרים בלי לחשוב שאולי זה דווקא יוציא להם את החשק,
– טעיתי כשקבעתי לבכורה שעת חזרה לא לגמרי סבירה הביתה מהבילוי, ורק גרמתי לכעסים של כולנו,
טוב, נו… הבנתם.
לפעמים הבנתי שטעיתי תוך כדי, לפעמים בדיעבד, לפעמים הבנתי בעצמי ולפעמים נזקקתי לבעלי, לחברה טובה, או למישהו "מבחוץ" כדי להבין שאני צריכה לחשב מסלול מחדש. וכשזה קרה, הייתי נבוכה (פדיחה…), כועסת על עצמי (מטומטמת!) מודאגת (גרמתי נזק?), ותוהה "אם אי פעם יסלחו לי"…
אז קבעתי לי שלושה תנאים שאם הם מתקיימים, אני יכולה להישיר מבט לטעויות שלי, לסלוח לעצמי ולהתקדם:
– שהיו לי כוונות טובות,
– שעשיתי את המיטב שיכולתי, ופעלתי באופן שבאמת חשבתי שהיה הנכון,
– ושכשהבנתי שטעיתי, ניסיתי לתקן. לכן, אגב, "התגלחתי" יותר על הגדולים…
וכשהשלישי הגיע הביתה, והנחתי אותו באותה מיטה בדיוק, והסתכלתי על בעלי באותו מבט שמח ונרגש, כבר הייתי חכמה יותר. בעיקר כי ידעתי שצעיר ילדי הגיע לאמא לא מושלמת, אבל מאוד משתדלת, ושההבטחה היחידה שלי לילדי היא שהטעויות שלי יבואו מכוונה טובה, שאני עושה את המיטב שאני יכולה, ושאני מנסה להשתפר כל הזמן.
הסתכלתי עליו, ומשא האחריות התיישב לו, הפעם בעדינות, על כתפי. קיבלתי אותו באהבה ובציפיה.
ואתם, טועים גם?
ועוד דברי ט-עם בט' של הורות: טוב לב, טוב טעם, טיפוח, טלפתיה, טרדות ו…
מה עוד? מוזמנים להוסיף, להביע דעתכם, לשאול שאלות, ולתרום תובנות. מחכה לקרוא!
רוצים להצטרף אלי לדרך של שיתוף פעולה בין הורים לילדים, סמכות הורית מיטיבה ויחסים טובים?
מוזמנים לעמוד שלי ענת מישורי דרעי – הנחיית הורים , בחרו את הדרך שמתאימה לכם – סדנת הורות קבוצתית, מפגשים אישיים בקליניקה או בסקייפ, וצרו איתי קשר.
ענת מישורי-דרעי – הנחיית הורים, 050-5263693
