תגית: דכאון

אילו אנשים אנו רוצים להיות והחשוב אולי מכל, מה מכל זה נעביר הלאה לילדנו, האם את מה שקיבלנו או בעצם את ההפוך לגמרי?האם אנו אוהבים את האדם שאנחנו?

משפטים כאלו תופסים את תשומת הלב שלנו ומפעילים אותנו באופן מידי. לא משנה במה אנו עסוקים – נעזוב הכל ונתפנה לדבר עם הילד על תחושת הקיפוח שהוא מתאר.

בגלל האהבה הזאת הצלחתי לנגב נזלת וטוסיקים (זר לא יבין את הקושי… ), להתאושש מהר גם כשהבנתי שאמנם חמש בבוקר אבל היום התחיל, לחייך באמת ומכל הלב בכניסה לגן גם אחרי יום עבודה מתיש,

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהתינוקת שלי, זו שהפכה אותי לאמא, הגיעה הביתה. הנחתי אותה במיטה, הסתכלתי על בעלי במבט שמח ונרגש, הסתכלתי עליה, ופתאום – בום.

חשבתם פעם כמה מעט בחירה יש לילדים? רוב העולם שלהם נקבע “מלמעלה” – כי הרי אנחנו קובעים, ובמקרה הטוב “מעדכנים” אותם – מתי קמים, מה עושים כשקמים, מה לובשים, לאן הולכים בבוקר, לאן הולכים אחרי הצהריים, מתי הולכים להתקלח, מתי הולכים לישון…

במידה ותלמידים מעורבים בתאונה המתרחשת בשטח בית ספר בזמן הלימודים, או לאחר שעות הלימודים הדבר נחשב לתאונת לימודים.

"כן, בהחלט נדבר על גבולות, כן, סמכות הורית…" ככה יוצא לי לענות כמעט לכל מי שמתקשר לברר מה יהיה בסדנת ההורות, או יותר נכון – שמתקשר לוודא שנדבר על גבולות…