קטגוריה: הורות ומשפחה

אני שומעת הרבה פעמים מהורים, "אנחנו לא מסוגלים לתת להם ללכת לישון בלי אוכל, ולכן עושים הכל כדאי שיאכלו, גם אם זה אומר שנאכיל אותם, והם כבר גדולים"

מיד מתפשטת בגוף תחושה נעימה, בראש עולות מחשבות על חופי ים תכולים או נחלים ירוקים… גם אצלכם? או שאתם הורים. ולא סתם הורים – אלה מהזן החושש מהחופש… אתם לא לבד.

בתור חובבת אמנות אני לוקחת את הבן שלי, שיכונה להלן הגוזל (למרות שהוא כבר בן 10) לכל תערוכה מעניינת שאני יכולה למצוא. טוב – לא לכל, אבל בהחלט לא נרתעת אפילו לנסוע לכל מיני מקומות שונים ומרוחקים (ואני שונאת לנהוג) כדי שאוכל לראות בעצמי ולהראות לו דברים שווים.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהתינוקת שלי, זו שהפכה אותי לאמא, הגיעה הביתה. הנחתי אותה במיטה, הסתכלתי על בעלי במבט שמח ונרגש, הסתכלתי עליה, ופתאום – בום.

ככה זה בלמידה. לא הכל מצליח מיד. והתפקיד שלנו הוא להראות שזה בסדר, לא צריך להתייאש. כשלומדים לרכוב על אופניים לפעמים נופלים, כשלומדים לאפות לפעמים העוגה נופלת וכשלומדים לתכנן לפעמים הכל "מתחרבש" כי שכחנו משהו.

אף אחד לא סיפר לנו שמהיום הראשון שאנו הופכים להיות הורים, רגשות האשם הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהיום שלנו ומנהלים אותנו ללא הפסקה

משפטים כאלו תופסים את תשומת הלב שלנו ומפעילים אותנו באופן מידי. לא משנה במה אנו עסוקים – נעזוב הכל ונתפנה לדבר עם הילד על תחושת הקיפוח שהוא מתאר.

מדובר בגברת קטנה בת שנה ו-10 חודשים שמתחילה לעשות את צעדיה לעבר העולם העצמאי. כבר יודעת טוב מאוד מה היא רוצה ובודקת ומותחת את הגבולות: "אני רוצה", "אני לבד", " זה שלי" ועוד…מוכר לכם?….