[vc_row][vc_column][vc_custom_heading source="post_title" font_container="tag:h1|text_align:right" use_theme_fonts="yes" el_class="titelh1"][porto_block id="6734234" name="אב-הורות"][vc_column_text]הנה משהו שאני ממש לא אוהבת. אבל מה לעשות, חשוב. בעצם, חשוב שלא… עונשים.
מי שלא מעניש, מוזמן לדלג. ומי שזה בכל זאת קורה לו, והוא מתלבט אם בכלל ומה ומתי ואיך, ומרגיש כעס לפני ואשם וחרטה אחרי, שיישאר איתי רגע.
אז מה קורה כשאנחנו מענישים?
בדרך כלל אנחנו מגיעים לעונש כשאנחנו כבר כועסים ממש. ואז, הרבה פעמים אנחנו לא חושבים אלא "שולפים". שולפים עונש שחוזר על עצמו בלי קשר לעניין ("לך לחדר!"), שולפים דרישה לא הגיונית ("תחשוב על מה שעשית!" סורי, לא סביר) או עונש נטול פרופורציות ולא אמין ("לא תלך לחברים יותר!"). וגרוע מזה, הרבה פעמים שולפים גם דיבור תוקפני ומעליב ("חוצפן שאתה!" "בבית שלנו לא יהיה ילד אלים!").
ואז מה קורה?
במקום "ללמוד" מהעונש, הילד שעכשיו הושפל יהיה עסוק רק בעלבון שלו, ב"מה עשו לו" ואולי בתוכניות "נקם" (יותר אני לא מדבר עם אבא!). ולהבא, הסיכוי שישתפו אותי במשהו "לא טוב" יורד, ובכלל – מערכת היחסים בינינו נפגעת והאווירה הופכת ללא נעימה. וכבונוס מיוחד, אנחנו גם מרגישים רע עם עצמנו…
אז מה עושים?
קודם כל נחשוב (ומי שעוקב אחרי כאן יודע שזה תמיד ה"קודם כל" שלי): מה מטרת העונש? נכון, ללמד. מה ללמד? ללמד מהי ההתנהגות הנכונה, איך כ ן מתנהגים. ואם אנחנו מסכימים שהרעיון הוא ללמד, ולא לפרוק את הכעס שלנו (אם כי, מה נאמר, קרו מקרים…), אפשר להסכים גם שאנחנו מראים לילד מה התוצאה של המעשה שלו.
מה פירוש "תוצאה"?
"תוצאה" פירושה שיש קשר הגיוני בין ההתנהגות הלא טובה לבין מה שקורה בעקבותיה. למשל:
הילד "עושה סצינות" בדרך למקלחת? אז היום לא נספיק לספר סיפור לפני השינה.
הילד מרביץ? אנחנו מרחיקים אותו מההתרחשות, במטרה ללמד שמי שמרביץ מקומו לא איתנו (כרגע!).
הילדים רבים באוטו ברמה ש"מטריפה" אתכם? לא נוכל להמשיך ולנסוע כך. וכן, אולי פעם אחת נצטרך להודיע בצער שחוזרים הביתה, כי "ההתנהגות הזאת מפריעה לנהג להתרכז וזה מסוכן לכולנו".
נכון, לא קל, אבל סיכוי סביר שבפעם הבאה ההתנהגות המסוימת תפחת, וגם אם לא מיד – תהיו עקביים. בסוף הם ילמדו שיש התנהגויות שאין להשתמש בהן, ועל הדרך – שיש כאן סמכות הורית ברורה.
טוב. חשבנו, מצאנו תוצאה הגיונית והולמת. ועכשיו?
– אין צורך בצעקות ובכל מיני אמירות מעליבות. היו תקיפים אבל אדיבים, וכמובן עקביים.
– פרופורציות. לא לאבד עשתונות כשמשהו לא בסדר. כשהילד מתקשה להיפרד מחבר, לא מיד "לא נבוא יותר". כי כשהתוצאה מוגזמת, בד"כ אנחנו לא עומדים בה, והנה חזרנו לאיומי סרק.
– לא להכפיל עונשים. הילד התנהג לא יפה בגן וזכה לתגובה מהגננת? אין צורך להעניש אותו שוב.
– ובעיקר, שימו לב, שלמרות שהגבול בין תוצאה לעונש נראה לפעמים דק, יש הבדל גדול: בעוצמת הרגשות, בניסוח ובטון הדברים, בקו שמחבר בין ההתנהגות הלא תקינה לבין התוצאה שלה, ולכן, וזה הכי חשוב – במה שהילד לומד באמת. וזה מה שרצינו, שילמד.
ע-ד כאן הפעם.
ועוד דברים ע- ליזים בע' של הורות: עידוד, עצמאות, עקרונות, עבודה, עשייה, עקביות, עייפות ו…
מה עוד? מוזמנים להוסיף, להביע דעתכם, לשאול שאלות, ולתרום תובנות. מחכה לקרוא! [/vc_column_text][vc_row_inner][vc_column_inner el_id="tbnames"][vc_separator color="custom" style="solid" show_icon="yes" accent_color="#f7f7f7"][vc_column_text]רוצים להצטרף אלי לדרך של שיתוף פעולה בין הורים לילדים, סמכות הורית מיטיבה ויחסים טובים?
מוזמנים לעמוד שלי ענת מישורי דרעי – הנחיית הורים , בחרו את הדרך שמתאימה לכם – סדנת הורות קבוצתית, מפגשים אישיים בקליניקה או בסקייפ, וצרו איתי קשר.
ענת מישורי-דרעי – הנחיית הורים, 050-5263693[/vc_column_text][/vc_column_inner][/vc_row_inner][vc_empty_space][/vc_column][/vc_row]
