עזבתי את הארץ בלי הבן שלי ונשארתי אמא טובה

והדבר הגרוע ביותר הוא שבמקום לקבל אמפתיה והבנה מהעולם החיצון, אנחנו מקבלים שיפוטיות נחרצת שמקשה ומורידה ומשפילה עוד יותר.
אז למדתי מניסיוני, ואני כאן כדי להצהיר שזה בסדר ללכת נגד מה שמקובל. אני עדיין יכולה להיות הורה טוב. אני לא צריכה להיות הורה טוב בעיני החברה, אלא רק בעיני עצמי ובעיני ילדיי.

מאת: אנה ריאבצב

לפני 4 שנים, בעלי ואני החלטנו לעזוב את הארץ, ולעבור לארצו – ספרד. מסיבות רבות זה היה קשה מדי עבור בעלי להישאר ולחיות בארץ, ולכן, היתה לי הברירה או לעבור איתו לספרד או לשים את הנישואים שלי בסיכון רציני.
באותו זמן, ילדי בן ה-8 מנישואים ראשונים חי איתנו, תחת המשמורת שלי, ואני נכנסתי להריון עם הילד השני שלי.
כמובן שרציתי שבני הגדול יעבור לחיות איתי בספרד, אז לקחתי הלוואה ענקית בבנק (הלוואה שאני עדיין מחזירה, דרך אגב) כדי שאוכל להרשות לעצמי עורך דין טוב ויקר, ופנינו לבית המשפט בבקשה לאשר לבני להגר איתנו. זה היה תחילתו של משפט קשה מאוד נגד אבי הילד שלי, אשר, באופן טבעי, התנגד שבנו יעבור לחיות כל כך רחוק ממנו.

לא אלאה אתכם בכל הפרטים, ואגש ישר לסוף – הפסדנו במשפט הזה. וגם בערעור.
גזר הדין שלי נקבע – הבן שלי יישאר בישראל.
בשלב זה ילדתי את הילד השני שלי. הוא נולד עם מום לב מורכב וחשד לתסמונת גנטית, שאושר מאוחר יותר.
בידי היתה הבחירה – להישאר בישראל עם הבכור שלי, בידיעה שזה יהרוס את הנישואים השניים שלי, מה שאומר שאצטרך להתמודד עם גידול שני ילדים לבד, כאשר אחד מהם ילד עם צרכים מיוחדים.
אוֹ
לעבור לספרד עם בעלי ובננו המיוחד, בעוד הילד הגדול שלי יישאר עם אביו, ויחיה הרחק ממני. רחוק מהחיבוקים שלי. רחוק מנשיקותי. רחוק מכל מה שהיינו רגילים אליו עד עכשיו.
היה עלי לקבל את ההחלטה הקשה ביותר שאי פעם קיבלתי בחיי.

הייתי צריכה לקבל החלטה שאני לא מאחלת לאף אחד להתמודד עם אחת כזו.. אחרי הרבה לילות ללא שינה וכריות ספוגות בדמעות בחרתי במה שהרגשתי הדבר הנכון לעשות ..

החלטתי לעבור לספרד. בחרתי לשמור על משפחתי החדשה, ולהיות אם מאושרת, מה שיאפשר לי להיות האמא הטובה ביותר שאני יכולה אפילו ממרחק. ידעתי שאם אשאר בארץ, אני אשאר לבד, ואני פשוט אקרוס נפשית, פיזית וכלכלית. אני אהפוך לאם מדוכאת, שכל מה שהיא עושה הוא להאבק עם החיים, והיא אפילו לא מסוגלת לתת את תשומת הלב הנדרשת לבנה, זה שנמצא ממש לידה, או לתת את הטיפול הראוי לתינוק עם צרכים מיוחדים.
ולמרות שידעתי שזה הדבר הנכון לעשות, עדיין הרגשתי שאני אמא מחורבנת. החברה מכניסה את הקופסאות האלה למוח שלנו … ובקופסאת האימהות אין אפשרות כזאת להיות אם טובה אם את גרה רחוק מהילד שלך.
בקופסא הזו האופציה היחידה לאם טובה היא להישאר תמיד עם ילדיה, לא משנה מה.
למזלי גיליתי שזה לא נכון בשבילי – כי אני לא צריכה לשים את עצמי בקופסא.
למזלנו הבנתי שלא כל דבר שאינו מקובל על החברה הוא בהכרח מוטעה. הבנתי שאני לא צריכה להצטדק או לבקש אישור.
ישנם הורים רבים במצבים קשים מאוד שהגיעו למבוי סתום ואינם מסוגלים להתמודד.
אני הייתי אחת מהם.

והדבר הגרוע ביותר הוא שבמקום לקבל אמפתיה והבנה מהעולם החיצון, אנחנו מקבלים שיפוטיות נחרצת שמקשה ומורידה ומשפילה עוד יותר.
אז למדתי מניסיוני, ואני כאן כדי להצהיר שזה בסדר ללכת נגד מה שמקובל. אני עדיין יכולה להיות הורה טוב. אני לא צריכה להיות הורה טוב בעיני החברה, אלא רק בעיני עצמי ובעיני ילדיי.
בחרתי להתגבר על האתגרים שאני יכולה, במקום לנסות ללא הצלחה להתגבר על אלה שהחברה מצפה ממני. בחרתי להיות מאושרת כדי שאוכל להיות האמא הטובה ביותר עבור הילדים שלי.
אני אמא נהדרת.
נְקוּדָה.