אחת השאלות הגדולות היא איך בעצם נוכל להביא את ילדינו לאיזושהי הרמוניה, או לפחות למצב בו הם רבים ומקנאים פחות ואוהבים ונהנים יחד יותר. כדיי למצוא את התשובה לשאלה הזו, נצטרך קודם להבין מה בעצם מביא את הילדים שלנו לריב. מאת: דנה אביעד
כמה זה כיף להתבונן בתמונות או סרטונים של אחים שמפגינים אהבה אחד כלפי השני – מחבקים, תומכים, עוזרים. כמה זה מחמם את הלב לראות שני אחים או יותר מבלים יחד, קרובים ואוהבים. להגיע למצב הזה, שבו יש הרמוניה בין האחים הוא כנראה החלום הרטוב של כל זוג הורים שחושבים על ילד נוסף, וגם אצל כאלו שכבר יש להם שני ילדים או יותר. הבעיה היא שלא תמיד פשוט להגיע למצב הזה.
הורים ליותר מילד אחד יודעים לומר שהחיים עם שני ילדים או יותר אינם פשוטים. מעבר לקושי של ההורים עקב מחסור בזמן ובשינה, ישנם האחים שפעמים רבות רבים ביניהם טיפה יותר מידיי בעיני ההורים. המאבקים הללו בין האחים הם עוד מכשול באתגר ההורות שאנו נתקלים בו במהלך חיינו.
אחת השאלות הגדולות היא איך בעצם נוכל להביא את ילדינו לאיזושהי הרמוניה, או לפחות למצב בו הם רבים ומקנאים פחות ואוהבים ונהנים יחד יותר. כדיי למצוא את התשובה לשאלה הזו, נצטרך קודם להבין מה בעצם מביא את הילדים שלנו לריב.
מה הם הסיבות לריב בין אחים
יש יותר מסיבה אחת בגללה הילדים רבים הרבה ביניהם. אחת הסיבות הנפוצות (ולדעתי גם הידועות ביותר להורים) היא קנאה בין האחים. קנאה בין אחים יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות רבות – לפעמים נראה שכל פעם שאחד הילדים לוקח צעצוע מסויים, הילד השני רוצה אותו גם. לפעמים נראה את הילדים מתחרים ביניהם – מי יעשה משהו ראשון, מי יותר טוב וכו'. למרות שאולי קשה לנו לחשוב על זה, קנאה בין אחים נגרמת הרבה פעמים באופן לא מודע על ידינו – ההורים.
לא מדובר רק על מצב ברור בו נשווה בין האחים ונגיד משפטים כמו "למה אתה לא מתנהג יפה כמו אחיך?" אלא גם על מצבים בהם נגיד לילד הגדול שהוא לא מקבל משהו "כי הוא הגדול". לא מדובר בהכרח במשהו חומרי, זה יכול להיות גם שאנחנו לא מרימים אותו על הידיים או למשל שהוא שותה מכוס ולא מבקבוק. כשאנחנו אומרים שאנחנו לא נותנים לו משהו כי הוא הגדול, גם אם זה נכון, אנחנו עלולים ליצור אצלו תחושה שלא כזה כיף להיות הגדול ואז ירצה להדמות לקטן ומתוך כך עלולים להתפתח עימותים בין האחים וגם רגרסיות אצל הגדול.
כמובן שלא נוכל להעניק לילדינו תמיד אותם דברים – וחשוב גם להבין ששיוויון בין אחים אינו לתת לכולם את אותו הדבר, אלא לתת לכל אחד את מה שהוא צריך. אז איך בכל זאת נאמר לילד הגדול שאנחנו לא נותנים לו משהו בלי לגרום לו להיכנס לתחרות מול אחיו? זה המקום שלנו כהורים להעצים את המקום של הילד במשפחה. במקום להראות לילד מה הוא מפסיד בגלל מקומו במשפחה (בין אם הוא הגדול ובין אם הוא הקטן) – נראה לו איפה הוא מרוויח.
את הילד הגדול אולי אנחנו לא נרים על הידיים, אבל בזכות זה שהוא גדול יותר הוא זוכה גם לטפס למגלשה הגבוהה בגינה הציבורית. אם הילד הגדול הוא זה שמרגיש מקופח, ניתן להוסיף ולהסביר לו שכשהוא היה קטן גם אותו הרמנו כל הזמן, ולספר לו איך זה היה כשהוא היה קטן כדיי שירגיש שהאח הקטן מקבל את מה שהוא מקבל לא בגלל שאנחנו אוהבים אותו יותר אלא פשוט כי זה משהו שאנחנו נותנים לילדים שלנו בשלב זה בחייהם.
סיבה נוספת שבגללה נראה מריבות בין אחים הוא הקרב על תשומת הלב שלנו. כשיש לנו יותר מילד אחד ובנוסף מחויבויות כמו עבודה, בית ומשפחה מורחבת – פעמים רבות נתקשה למצוא זמן לכל אחד מהילדים. לפעמים נצליח למצוא זמן רק לאחד מהם, לפעמים הזמן יהיה תמיד של שניהם יחד. כשלילדינו אין מספיק זמן איכות אחד על אחד, לפעמים הם ינסו למשוך את תשומת הלב שלנו על ידי זה שהם פשוט יריבו.
כשהילדים רבים – להורים הרבה פעמים קשה להתעלם, וכך הם זוכים לתשומת לב. כשאנחנו חושבים על זמן איכות, פעמים רבות נחשוב על שעות של בילויים עם הילדים, אך בפועל זמן איכות לא חייב להיות ארוך במיוחד.
לפעמים מספיקה גם רבע שעה או חצי שעה עם ילד אחד כדיי להעניק לו את מה שהוא צריך. ומה עושים בינתיים עם הילד השני (או עם שאר הילדים)? כשיש פער בגילאים, זמן האיכות הזה יכול להיות כשהאחרים ישנים, אם הם במסגרות עד שעות אחרות נוכל להיות עם אחד בזמן שהאחרים במסגרות. אפשר לחלק את זמן האיכות בין ההורים – בזמן שאמא עם ילד אחד, אבא עם אחר (או אחרים…). זמן איכות יכול להיות גם הזמן בו אנחנו אוספים את הילד מהמסגרת, מקלחים או מרדימים אותו. מה שחשוב הוא שלכל ילד יהיה קצת זמן לבד עם ההורה. זמן בו הוא מרגיש שאנחנו אוהבים אותו, שהוא זוכה בתשומת לבנו.
באופן כללי ניתן לומר שמריבות בין אחים לרוב נגרמות עקב הרצון שלהם למצוא את עצמם בתוך המשפחה. כהורים עלינו לעזור להם להבין את מקומם, את היתרון של מקומם, ולתת להם להרגיש אהובים, חשובים ומשמעותיים בתוך המקום הזה. ברגע שכל אחד מבין את מקומו, מרוצה ממקומו ומרגיש שייך ואהוב – נראה פחות קנאה ופחות מריבות בין האחים.
ומה נעשה כשבכל זאת יש מריבה?
השתדלו להמנע ממקום השופט. מקומכם אינו להכריע מי צודק, אלא ללמד את ילדיכם לומר את שמפריע להם וללמוד למצוא פשרות. עזרו להם לתקשר, בקשו מהם לומר האחד לשני את מה שהם מרגישים, ותנו להם כלים להגיע להסכמה עד כמה שניתן בלי התערבות של צד שלישי. במידת הצורך, אם למשל אחד הילדים אינו מדבר, תוכלו לתווך לילד הגדול את מה שאולי רצה הילד הקטן.
בתוך התיווך הזה השתדלו לשמור על שפה מקרבת. להסביר ולהזכיר שזה אח שלך, הוא אוהב אותך ורוצה לשחק איתך או להיות כמוך. הציעו להם לראות את המצב באופן שיעצים אותם ויגרום להם להרגיש משמעותיים עבור האח השני וכך תוכלו להפוך את תחושת הקורבנות שהאח הקטן הורס לי בכוונה, לתחושה של אחריות וקירבה כלפי האח שרק רוצה בקרבתם.
דנה אביעד – מנחת הורים לגיל הרך ויועצת זוגית
אתם מוזמנים לעמוד הפייסבוק שלי:
