ד' – דוגמה אישית

[vc_row][vc_column][vc_custom_heading source="post_title" font_container="tag:h1|text_align:right" use_theme_fonts="yes" el_class="titelh1"][vc_row_inner][vc_column_inner width="1/6" is_sticky="yes" sticky_min_width="767" sticky_top="110" sticky_bottom="0"][vc_raw_html]JTNDZGl2JTIwY2xhc3MlM0QlMjJ3ZWVrTmF2JTIyJTNFJTBBJTNDc3BhbiUyMGNsYXNzJTNEJTIyd2VlayUyMiUzRSVENyU5NCVENyU5NSVENyVBOCVENyU5NSVENyVBQSUyMCVENyU5MSVENyU5MCVENyU5NSVENyVBQSUzQyUyRnNwYW4lM0UlMjAlM0NzcGFuJTIwY2xhc3MlM0QlMjJjZW50ZXJXcmFwcGVyJTIyJTNFJTIwJTNDYSUyMGhyZWYlM0QlMjIlMkYlMjVENyUyNTk0JTI1RDclMjVBOCUyNUQ3JTI1OTklMjVENyUyNTk1JTI1RDclMjU5Ri0lMjVENyUyNTk1JTI1RDclMjU5QyUyNUQ3JTI1OTklMjVENyUyNTkzJTI1RDclMjU5NCUyRiUyNUQ3JTI1QTklMjVENyUyNTkxJTI1RDclMjU5NSUyNUQ3JTI1QTIlMjVENyUyNTk1JTI1RDclMjVBQS0lMjVENyUyNTk0JTI1RDclMjVBOCUyNUQ3JTI1OTklMjVENyUyNTk1JTI1RDclMjU5RiUyRiUyNUQ3JTI1QTklMjVENyUyNTkxJTI1RDclMjU5NSUyNUQ3JTI1QTItNyUyRiUyMiUyMGNsYXNzJTNEJTIybmF2SXRlbSUyMHByZXZXZWVrJTIyJTIwZGF0YS13ZWVrLW51bWJlciUzRCUyMiVENyU5MSVENyVCMyUyMiUzRSVENyU5NCVENyU5NSVENyVBOCVENyU5NSVENyVBQSUyMCVENyU5MSVENyU5MCVENyU5NSVENyVBQSUyMCVENyU5MSVENyVCMyUzQyUyRmElM0UlMjAlM0NzcGFuJTIwY2xhc3MlM0QlMjJuYXZJdGVtJTIwY3VycmVudFdlZWslMjIlMjBkYXRhLXdlZWstbnVtYmVyJTNEJTIyJUQ3JTkyJUQ3JUIzJTIyJTNFJUQ3JTk0JUQ3JTk1JUQ3JUE4JUQ3JTk1JUQ3JUFBJTIwJUQ3JTkxJUQ3JTkwJUQ3JTk1JUQ3JUFBJTIwJUQ3JTkyJUQ3JUIzJTNDJTJGc3BhbiUzRSUyMCUzQ2ElMjBocmVmJTNEJTIyJTJGJTI1RDclMjU5NCUyNUQ3JTI1QTglMjVENyUyNTk5JTI1RDclMjU5NSUyNUQ3JTI1OUYtJTI1RDclMjU5NSUyNUQ3JTI1OUMlMjVENyUyNTk5JTI1RDclMjU5MyUyNUQ3JTI1OTQlMkYlMjVENyUyNUE5JTI1RDclMjU5MSUyNUQ3JTI1OTUlMjVENyUyNUEyJTI1RDclMjU5NSUyNUQ3JTI1QUEtJTI1RDclMjU5NCUyNUQ3JTI1QTglMjVENyUyNTk5JTI1RDclMjU5NSUyNUQ3JTI1OUYlMkYlMjVENyUyNUE5JTI1RDclMjU5MSUyNUQ3JTI1OTUlMjVENyUyNUEyLTklMkYlMjIlMjBjbGFzcyUzRCUyMm5hdkl0ZW0lMjBuZXh0V2VlayUyMiUyMGRhdGEtd2Vlay1udW1iZXIlM0QlMjIlRDclOTMlRDclQjMlMjIlM0UlRDclOTQlRDclOTUlRDclQTglRDclOTUlRDclQUElMjAlRDclOTElRDclOTAlRDclOTUlRDclQUElMjAlRDclOTMlRDclQjMlM0MlMkZhJTNFJTIwJTNDJTJGc3BhbiUzRSUyMCUzQ2ElMjBocmVmJTNEJTIyJTJGJTI1RDclMjU5NCUyNUQ3JTI1QTglMjVENyUyNTk5JTI1RDclMjU5NSUyNUQ3JTI1OUYtJTI1RDclMjU5NSUyNUQ3JTI1OUMlMjVENyUyNTk5JTI1RDclMjU5MyUyNUQ3JTI1OTQlMkYlMjVENyUyNUE5JTI1RDclMjU5MSUyNUQ3JTI1OTUlMjVENyUyNUEyJTI1RDclMjU5NSUyNUQ3JTI1QUEtJTI1RDclMjU5NCUyNUQ3JTI1QTglMjVENyUyNTk5JTI1RDclMjU5NSUyNUQ3JTI1OUYlMkYlMjIlMjBjbGFzcyUzRCUyMnNlZUFsbCUyMiUyMGRhdGEtdGV4dCUzRCUyMkFsbCUyMiUzRSVENyU5QiVENyU5QyUyMCVENyU5NCVENyU5MCVENyU5NSVENyVBQSVENyU5OSVENyU5NSVENyVBQSUzQyUyRmElM0UlM0MlMkZkaXYlM0U=[/vc_raw_html][vc_empty_space][porto_block id="232" name="שמות"][/vc_column_inner][vc_column_inner width="5/6" el_id="tbnames"][vc_column_text]יש הרבה מושגי הורות בד', אבל אני רוצה ללכת ל"תיאוריה של הכל". ראיתם את הסרט? סטיבן הוקינג מנסה למצוא הסבר אחד לכל הכוחות הפיזיקלים בטבע.
אז בפיזיקה אני לא מבינה כלום (סליחה, אבא), אבל בהורות אני מבינה קצת יותר, וגם – בינינו – לא צריך להיות גאון בכדי לדעת שיש עניין אחד שמסביר (כמעט) הכל. ניחשתם כבר?

קבלו את ד' – דוגמה אישית!
דוגמה אישית היא הדרך העיקרית, שלא לומר כמעט היחידה, שבה אנו יכולים באמת להעביר הלאה את הערכים שלנו, את דרכי ההתנהגות וההתנהלות הראויים בעינינו. לא נאומים, לא הסברים, לא "אתה רואה" או "מה אמרתי לך?"
פשוט, דוגמה. "ממני תראו וכן תעשו".
הנה למשל:
אם הווליום בבית גבוה, ויש צעקות, בסוף (למען האמת, די בהתחלה…) גם הילד יצעק. ולא יעזור שאני אגיד "אל תצעק! ככה לא מדברים!" הרי ככה הוא למד ממני, נכון?
ואם אני עונה לטלפון באמצע שיחה או ארוחת ערב, "כי זה מהעבודה", או "רק מציצה מה שלחו לי", אז גם הילד יעשה את זה. החברים זו העבודה שלו, וגם הוא מסוקרן "מה שלחו לו". לא להתפלא…

ומה שמשמעותי יותר, זה שהדוגמה האישית עובדת גם בדברים ה"גדולים", החשובים באמת:
כי אם אני עוקפת תורים ("יש לי רק שאלה") או חונה בחניית נכים ("זה רק לרגע"), גם הילד ילמד שתמיד הצרכים שלו קודמים לאלו של אחרים. ואם אני מדברת בזלזול על אנשים אחרים מאחורי גבם, גם הילד ילמד שהוא שווה יותר מאחרים…
ומצד שני – אם אני מדברת בכבוד לזולת (והזולת כאן הוא בעלי, או הילד, או הגננת, או המוכר בחנות) גם כשאני כועסת, וגם "מאחורי הגב", גם הילד ילמד שאפשר לכעוס אבל לשמור על כבוד ודרך ארץ. אם אני מנקה אחרי את הלכלוך שנשאר מהפיקניק, הילד ילמד לכבד רכוש ציבורי (ואת עבודת המנקים), ואם אני אדם והורה פעיל ומתנדב (כן כן, אפילו בוועד…), הילד ילמד לראות את האחר, להתנדב ולתרום. ותתפלאו כמה מהר הם לומדים.
אז – נכון שזה קשה להיות "דוגמה" כל הזמן, ולפעמים אפילו קצת "בא לנו" להתנהג לא בדיוק כראוי ("להתגמש" עאלק…). נכון, אבל –
אל תשכחו: עיניים קטנות, נבונות ורואות-כל, שאוהבות אתכם וחושבות שאתם "הכי בעולם", מסתכלות עליכם בלי הפסקה. מסתכלות – ולומדות.
איזה כיף, ואיזו אחריות…. דוגמה אישית, התיאוריה (האמיתית) של הכל.

ועוד דברים ד-בש בד' של הורות: דאגות, דרישות, דיבורים, דרך ארץ… (והמנוסים יוסיפו "די כבר!") ו…
מה עוד? מוזמנים להוסיף, להביע דעתכם, לשאול שאלות, ולתרום תובנות. מחכה לקרוא![/vc_column_text][vc_separator color="custom" style="solid" show_icon="yes" accent_color="#f7f7f7"][vc_column_text]רוצים להצטרף אלי לדרך של שיתוף פעולה בין הורים לילדים, סמכות הורית מיטיבה ויחסים טובים?
מוזמנים לעמוד שלי ענת מישורי דרעי – הנחיית הורים , בחרו את הדרך שמתאימה לכם – סדנת הורות קבוצתית, מפגשים אישיים בקליניקה או בסקייפ, וצרו איתי קשר.
ענת מישורי-דרעי – הנחיית הורים, 050-5263693[/vc_column_text][/vc_column_inner][/vc_row_inner][vc_empty_space height="64px"][/vc_column][/vc_row]