ר'- רגשות

[vc_row][vc_column][vc_custom_heading source="post_title" font_container="tag:h1|text_align:right" use_theme_fonts="yes" el_class="titelh1"][vc_column_text]בואו נדבר קצת על רגשות. רצינות, בבקשה, שהרי, בואו נודה – לרובנו זו לא "שפת אם", ואנחנו לא מספיק מיומנים בה. חבל…

למה לדבר על רגשות?

כי אם אני מבין מה אני מרגיש (הערה: אני בכוונה כותבת כאן בלשון זכר. למרות הסטיגמה הכללית, לבנים יש יכולת להרגיש לא פחות מבנות… ), אני יכול לשאול את עצמי שאלות כמו "למה אני מרגיש כך?" או "איך אני יכול לשנות את ההרגשה?"  ולהתקדם משם.

אם אני מבין מה אני מרגיש, אז התחושות שלי לא מבלבלות אותי ופחות מלחיצות אותי, ואני יכול יותר לשלוט בפרשנויות ובהתנהגויות שלי.

ואם אני מבין מה אני מרגיש, יש יותר סיכוי שאבין גם איך אחרים מרגישים.

ומה זה קשור להורות?

כי אם אני מצליחה ללמד את הילד שלי להבין את רגשותיו, להיות מסוגל להביע אותם, לראות את רגשות האחר – אני מקל מאוד על חייו. וגם על חיי, כמובן…

הנה דוגמה: נגיד שהילד שלי עומד בפני שינוי – התחלת גן או בית ספר חדש, מעבר דירה או נסיעה. סביר לגמרי שהוא ירגיש דאגה, וחשש, סקרנות, ביישנות, תקווה, והתרגשות ושמחה ו… וכשכל כך הרבה רגשות קיימים במקביל ומתערבבים, הרבה פעמים זה יוצא החוצה בהתנהגות שקשה לנו להבין או לקבל, וגם הילד לא בטוח מה בדיוק קורה לו, ומה לעשות עם זה… וזה רק מדאיג את כולם עוד יותר.

אז בשביל לעזור לו להתמודד, צריך לקחת נשימה, ולחזור למקום של הרגשות שלו. קדימה:

שלב ראשון – מבינים מה הרגש שאני חווה.

נשמע פשוט? זה לא. במיוחד לילדים – כי לא תמיד יש להם אוצר מילים רחב מספיק, כי לא תמיד הם ישייכו מילה לתחושה, וכי לא תמיד הם מרגישים בטוחים לבטא את הרגש.  

כאן אנחנו נכנסים.

דברו – ביומיום! – לילדים באופן שיחשוף אותם למנעד הרגשות שיש לנו, ולשפע שהעברית מציעה. דברו על הרגשות שלכם בכל מיני הקשרים, למשל "היום הייתי מאוד נרגשת/גאה בעבודה", "אני מאוד סקרנית מי יהיו המורים שלך". ובמיוחד, שקפו לילד את הרגש שאתם חושבים שהוא חווה עכשיו, כמו למשל  "אני בטוח/ה שכעסת מאוד אם דיברת ככה לחבר" .

שיקוף הרגש "עושה סדר" לילד, עוזר לו לפרש את המצב ולחוש שליטה. ולא פחות חשוב, אתם מראים כך אמפטיה, ויש תחושה של "אמא/אבא מבינים אותי", וזה כשלעצמו הרבה פעמים מרגיע ומחזק.

ואם נחזור על צורת הדיבור הזו שוב ושוב, ונפתח שיח רגשי בבית, פתאום תגלו ילד שיודע לומר בפשטות שהוא "גאה" "מאוכזב" או "חושש". שלב ראשון לשינוי והתקדמות.   

שלב שני – נותנים לגיטימציה לרגש שהילד מביע.  

לפעמים הילד יבטא רגש שלא נבין את מקורו, או כזה שלא נעים לנו לשמוע. זה בסדר, זכותו להרגיש כך…

תנו לגיטימציה לתחושה שלו. אל תבטלו רגשות או תזלזלו בהם ("מה אתה כזה עצוב?"), אל תיבהלו מעצמת הרגשות הקשים (כן, גם אם אמר "שונא"), ואל תכעסו. אפשרו לרגש לצאת (תמיד עדיף שיצא במילים ולא בדרך אחרת), וכך תפנו כוחות לשינוי ולרגשות אחרים.  

שלב שלישי – התמודדות ושינוי

שאלו את הילד מה גורם לו להרגיש ככה ומה יכול לעזור לו להתגבר. הזכירו לו את הכוחות והיכולות שיש לו, ואת הרגשות הטובים (כמו גאווה או סיפוק) שהוא חש כשהצליח להתמודד. כך תעזרו לילד להאמין בעצמו, כי הרי כבר פעם הצליח… בשיח שיתפתח כאן תוכלו להעביר גם את המסר שלכם על דרכי התמודדות מוצלחות ולהציע הצעות לעזרה.

רוצים לעזור באמת, מה"שורש"?  

למדו את הילד להכיר ברגשותיו ולבטא אותם.  זו יכולת חשובה, והיא תעזור לו לא רק עם עצמו אלא גם מול הסביבה. כי מי שמבין את רגשותיו, מסוגל להבין גם את אלו של האחר,

וזו, חברים, אחת המתנות הגדולות שאנחנו יכולים לתת לילד שלנו לחיים.

רגשות הם עניין רציני.  

ועוד דברים ר- אויים בר' של הורות: ראיית הטוב, ריבים, רביצה, רצון, רשת חברתית ו…

מה עוד? מוזמנים להוסיף, להביע דעתכם, לשאול שאלות, ולתרום תובנות. מחכה לקרוא!  [/vc_column_text][vc_row_inner][vc_column_inner el_id="tbnames"][vc_separator color="custom" style="solid" show_icon="yes" accent_color="#f7f7f7"][vc_column_text]רוצים להצטרף אלי לדרך של שיתוף פעולה בין הורים לילדים, סמכות הורית מיטיבה ויחסים טובים?
מוזמנים לעמוד שלי ענת מישורי דרעי – הנחיית הורים , בחרו את הדרך שמתאימה לכם – סדנת הורות קבוצתית, מפגשים אישיים בקליניקה או בסקייפ, וצרו איתי קשר.
ענת מישורי-דרעי – הנחיית הורים, 050-5263693[/vc_column_text][/vc_column_inner][/vc_row_inner][vc_empty_space height="64px"][/vc_column][/vc_row]