[vc_row][vc_column][vc_custom_heading source="post_title" font_container="tag:h1|text_align:right" use_theme_fonts="yes" el_class="titelh1"][vc_column_text]"יש לו יכולת, הוא פשוט לא רוצה", "היא מוותרת לעצמה" "הוא מאבד עניין בכל חוג"…
מכירים את המשפטים האלו? נדמה לפעמים שהילדים שלנו נטולי מוטיבציה פנימית. לא מתעניינים באמת, לא מוכנים להשקיע ומצפים שהכל יבוא בקלות, מוותרים לעצמם, לא אכפת להם… נכון?
אז זהו, שלא נכון. אכפת להם.
כולנו רוצים להצליח. רוצים חוויה טובה, רוצים ללמוד ולהתפתח, לגלות בעצמנו יכולות חדשות ולקבל חיזוקים מהסביבה. המוטיבציה הזו טבועה בכל ילד מיום היוולדו, והיא שם תמיד. והתפקיד שלנו כהורים הוא פשוט לתת לה לגדול ולהתפתח, ולא להפריע.
למה? כי אנחנו רוצים שהאנשים הצעירים שהם יגדלו להיות, יוכלו להניע את עצמם לפעולה, לקבל החלטות, לצמוח ולהתפתח, לקבוע את מסלול חייהם… ובשביל זה צריך מוטיבציה פנימית טובה.
אז איך עושים את זה? איך משמרים ומגדלים מוטיבציה פנימית?
מחקרים נעשו, ספרים נכתבו, המקום קצר ואני קטונתי. אז הנה רק כמה הצעות:
– שנו את ההסתכלות שלכם על ההתנהגות של הילד.
משפטים כמו "מה אכפת לי מהציונים" או "תעזבי אותי, אני לא טוב בזה", מעידים בד"כ על מנגנון הגנה (מפני מה? מפני ביקורת ואכזבה, כמובן…) ולא על חוסר אכפתיות או היעדר מוטיבציה. אל תתבלבלו.
– כשהילד אומר "זה משעמם" אל תגידו מיד "מוותר לעצמו".
נסו להבין מה העניין האמיתי: אולי יש כאן קושי אמיתי? אולי הילד חושב באמת שהוא לא מסוגל להצליח, ופשוט התייאש (שזה מטריד)? או שאולי (מטריד לא פחות) הוא חושב שצריך לנסות רק אם ההצלחה מובטחת ובעצם הוא נמנע מההתמודדות? כשתבינו את העניין האמיתי", תוכלו לתת לו מענה. ותזכרו גם, שתמיד ייתכן שזה באמת לא מעניין אותו…
– הסתכלו על התמונה הכללית.
אם הילד משקיע את כל כולו בתחום מסוים (נגיד, אומנות לחימה, או צופים, פאזלים מרובי חלקים או בניית מגדלים מורכבים בלגו) זה בהחלט אומר שיש לו מוטיבציה. שכשהוא רוצה הוא יכול. ותקראו את המשפט הזה כפשוטו, לא בציניות או בהאשמה: איזה יופי שכשהוא רוצה באמת, הוא מסוגל לגייס משאבי זמן ואנרגיה, להתמודד עם קושי ולמצוא בעצמו את היכולת! כי זה העניין במוטיבציה: צריך לרצות.
– השקו את מה שאתם רוצים לגדל.
בד"כ מוטיבציה מחוברת אצלנו לפעולה ולמאמץ. אז שקפו להם את היכולת שלהם להשקיע, החמיאו על התמודדות טובה, על מאמץ והשקעה, למדו אותם שהניסיון חשוב ולא רק התוצאה, והראו – בדיבורים ומעשים – שאתם מאמינים בהם.
– הכי קשה – אל תוציאו את החשק….
תשכחו קצת מהביקורת, מההשוואות, מההוראות והפקודות, מהתחרות, ואל תעמיסו על כתפיהם ציפיות מופרזות. אם הילד צילם תמונה טובה ומראה לכם, אפשר סתם להתפעל. לא צריך מיד המלצות לשיפור, ולא חובה מיד להירשם לחוג צילום בתור "הצלם המשפחתי". בקיצור, אל תבקרו ואל תלחיצו. אם הוא ימשיך ליהנות מצילום, יהיה זמן גם לשיפורים וגם לחוגים.
– וכרגיל, הכי חשוב – דוגמא אישית!
רוצים ילד שפתוח להתנסויות? שרוצה ללמוד? שמוכן להתאמץ? כדאי שיראה איך אתם לומדים דברים חדשים גם בגילכם (המופלג), איך אתם לא מתייאשים כשקשה לכם, איך אתם משקיעים מאמץ כשצריך ואיך אתם נהנים מפירותיו.
ואם תשמעו מהילד "לא אכפת לי", "זה קשה לי מדי" או "אני לא טוב בזה", זה בדיוק הסימן שלכם להיכנס לפעולה. פעולה חיובית, מחזקת, מעודדת, מאמינה.
היא שם, המוטיבציה, וכל מה שאתם צריכים זה לתת לה להתגלות.
ועוד דברים מ- שמעותיים במ'של הורות: מצוינות, מעורבות, מועילות, מסוגלות, מאבקי כח, מנהיגות, מריבות, מתנות, ו…
מה עוד? מוזמנים להוסיף, להביע דעתכם, לשאול שאלות, ולתרום תובנות. מחכה לקרוא! [/vc_column_text][vc_row_inner][vc_column_inner el_id="tbnames"][vc_separator color="custom" style="solid" show_icon="yes" accent_color="#f7f7f7"][vc_column_text]רוצים להצטרף אלי לדרך של שיתוף פעולה בין הורים לילדים, סמכות הורית מיטיבה ויחסים טובים?
מוזמנים לעמוד שלי ענת מישורי דרעי – הנחיית הורים , בחרו את הדרך שמתאימה לכם – סדנת הורות קבוצתית, מפגשים אישיים בקליניקה או בסקייפ, וצרו איתי קשר.
ענת מישורי-דרעי – הנחיית הורים, 050-5263693[/vc_column_text][/vc_column_inner][/vc_row_inner][vc_empty_space][/vc_column][/vc_row]
