[vc_row][vc_column][vc_custom_heading source="post_title" font_container="tag:h1|text_align:right" use_theme_fonts="yes" el_class="titelh1"][vc_column_text]נכון, הפעם אנחנו בכביסה. זאתי הריחנית, הנערמת, הסיזיפית…
בעיני, הכביסה היא תמצית ההורות היומיומית, הלא הרואית, זו שלא יכולנו או לא רצינו לדמיין.
תראו למה:
הכביסה דורשת תשומת לב וזמן (מכבסת- תולה), חוזרת על עצמה, לא מרגשת (אלא אם פגשתם גרב אהובה ואבודה), לפעמים מעצבנת (גם אצלכם בגדים נקיים ומקופלים מגיעים לערימה?), הרבה פעמים מעייפת, נעשית מאחורי הקלעים (ולפעמים כשכולם ישנים), הכרחית (ובדיוק עכשיו: "איפה החאקי שלי??") אבל לחלוטין בלתי מוערכת. מישהי או מישהו שמעו פעם: "תודה, אמא אבא, שיש לי תמיד בגדים נקיים בארון"? נכון שלא?
ויותר מזה, בדיוק כשחשבנו שזהו ואפשר לנוח, הכל מתחיל מחדש… הבנתם?
כשאנחנו רוצים לתאר את ההורות שלנו, מיד עולים כל הדברים שהתאמצנו בשבילם במיוחד, שטרחנו, השקענו ושמחנו בהם: שהכנו עוגה מדהימה ליום ההולדת בגן, שהתנדבנו לעזור ב"שוק קחתן" של בית הספר, שליווינו טיול של הצופים, שהצלחנו בפרויקט "בת המצווה", שארגנו טיול משפחתי של חמישה ימים שבו הכל "תיקתק" וכולם היו מרוצים (טוב, נו, רוב הזמן…). בקיצור, כיף! אבל בינינו, זה לא היומיום של ההורות, נכון?
כי ביומיום צריך לקום כל בוקר מוקדם לפני הילדים, אחרי לילה שבו הותשנו מהתינוק (או מההמתנה למתבגרים), להכין סנדויצ'ים, לסדר את התיק של הגן, לדאוג שכל יום יהיה אוכל בבית (ולא כזה שמישהו יגיד עליו "וואו, השקעת!" אלא סתם, הפתיתים האלה, והשניצל, והפרצופים של הילדים שאומרים "מה, שוב פתיתים?"), להעמיד מכונת כביסה לפני שיוצאים…
ואחרי העבודה – להביא מהגן את הקטנה, להסיע לחוג את האמצעי, להקפיץ את הגדול לחבר, לחזור לאמצעי לאסוף אותו, לקפוץ לסופר כי לא נשארו מלפפונים, לחכות קצת באוטו (עם הקטנה וההוא מהחוג, כמובן) כי כבר "לא שווה לחזור הביתה", ואז לאסוף גם את הגדול…
ובבית – לתלות את הכביסה מהבוקר, ותוך כדי – לנסות לשתף, להקשיב, להיות זמינים לרצון של האמצעי לשחק איתנו ושל הקטן להשתתף, של הגדול שזקוק לעזרה בשיעורים ("אמא, את זוכרת מה היה כשיצאתם ממצרים?"), ובערב לקלח (גם את המתנגדים), להכין ארוחה, להשכיב (אני כותבת "להשכיב" ככה בקלילות), להכין למחר את מה שהגננת או המורה ביקשו ( טנא, תמונה משפחתית, כל החגים והמועדים עלינו…),
ואז – להתפנות קצת לענייני הבית (בכל זאת, היו פה הורים ושלושה ילדים), שזה אומר קצת לאסוף, וקצת לסדר, להעמיד עוד מכונה… לקרוס למיטה, ולקום למחרת – סתם עוד יום רגיל – ולהתחיל מחדש. זו בעיני תמצית ההורות.
לא ביכולת לצאת מגדרנו מדי פעם (שהיא חשובה!) ולעשות איזה מעשה גדול, מיוחד ומתגמל (שזה אחלה וכיף גדול), אלא דווקא ביכולת לאסוף את עצמנו כל בוקר וערב, להישאר שפויים, ולשים – גם בעייפות ובעומס – את צרכי הילדים לפני אלו שלנו, ולהיות סבלניים, ומיטיבים, ואוהבים, גם כשהיום יום שלנו עשוי ממעשים קטנים, כאלו שאין עליהם תודה ותגמול מידיים.
כמו כביסה, כבר אמרתי?
ועוד דברים כ-יפיים בכ' של הורות: כסף, כישורי חיים, כישלונות, כנות, כבוד, "כל ההורים מרשים" ו…
מה עוד? מוזמנים להוסיף, להביע דעתכם, לשאול שאלות, ולתרום תובנות. מחכה לקרוא! [/vc_column_text][vc_row_inner][vc_column_inner el_id="tbnames"][vc_separator color="custom" style="solid" show_icon="yes" accent_color="#f7f7f7"][vc_column_text]רוצים להצטרף אלי לדרך של שיתוף פעולה בין הורים לילדים, סמכות הורית מיטיבה ויחסים טובים?
מוזמנים לעמוד שלי ענת מישורי דרעי – הנחיית הורים , בחרו את הדרך שמתאימה לכם – סדנת הורות קבוצתית, מפגשים אישיים בקליניקה או בסקייפ, וצרו איתי קשר.
ענת מישורי-דרעי – הנחיית הורים, 050-5263693[/vc_column_text][/vc_column_inner][/vc_row_inner][vc_empty_space][/vc_column][/vc_row]
