לעיתים קרובות משפטים כאלו תופסים את תשומת הלב שלנו ומפעילים אותנו באופן מידי. לא משנה במה אנו עסוקים באותו רגע- נעזוב הכל ונתפנה לדבר עם הילד על תחושת הקיפוח שהוא מתאר.
מאת: מירב קליינמן מירבית – שפה שיוצרת משפחה מכילה
״הוא קיבל יותר ממני״
"רק לו את תמיד קונה ולי לא״
"למה את מבקשת רק ממני?
בכל בית שיש בו יותר מילד אחד נשמע את המשפטים האלו לעיתים תכופות.
בשלב הראשוני הם נאמרים בגלל הקינאה וההשוואות הטבעיות בין מה שיש לי למה שיש לזה שלידי
בשלב מאוחר יותר, תדירות השימוש במשפטים הללו תעלה בהתאם לתגובה שהילדים יקבלו והרווח שהם ישיגו.
לעיתים קרובות משפטים כאלו תופסים את תשומת הלב שלנו ומפעילים אותנו באופן מידי. לא משנה במה אנו עסוקים באותו רגע- נעזוב הכל ונתפנה לדבר עם הילד על תחושת הקיפוח שהוא מתאר.
למה? הסיבות מגוונות:
זה יכול לנבוע מהצורך העצום של ההורה לגדל ילד מרוצה, וכשהילד מתלונן על קיפוח ההורה מרגיש שהוא לא נותן מספיק.
זה יכול לנבוע מהרצון של ההורה לגדל את הילדים באופן שוויוני ולתת לכולם באותה מידה.
יכול להיות שזה מזכיר להורה את החוויה האישית שלו כילד שתמיד קיבל פחות מהאחים / מהחברים…
כך או אחרת, בכל המקרים התגובות תהיינה זהות. ההורה ישתף פעולה עם הילד ויתחיל לנסות ולהוכיח לו שהוא טועה וגם הוא מקבל לא פחות מאחיו. יתחיל דיון ארוך וטעון עם הסברים מפורטים ומסתלסלים על כל מה שכל אחד מבני הבית קיבל. התוצאה – הילד יודע עכשיו שממש שווה להיות המקופח. ממש כדאי להיות זה שלא מעריך מה שנותנים לו, כי אז מרעיפים עליו מלא תשומת לב וגם מאוד משתדלים לא לקפח אותו יותר. ואם הוא כל כך מרוויח מזה- אז למה שגם אחותו ואחיו לא יעשו את אותו הדבר? ואם זה עובד בבית- למה שאני לא אתנהל כך גם בגן ובבית הספר, מול מורים וחברים?
כך מוצא את עצמו ההורה עסוק כל היום בתיכנונים וחישובים לפני כל דבר שהוא רוצה לתת לאחד הילדים, ולעיתים פשוט מוותר כי הנתינה הופכת למורכבת מידי.
ישנה רק דרך אחת לצאת ממעגל המירמור הזה,
והיא להפסיק את ההשואות לחלוטין. להודיע באופן חד משמעי וברור שהעולם לא תמיד הוגן, ואין שום דרך שכולם יקבלו בדיוק את אותו הדבר באותה הכמות כל הזמן. הסבירו שבבית שלכם ההורים משתדלים לתת לכל אחד את מה שהוא צריך, בזמן שהוא צריך אותו.
כך, כשאחד הילדים פונה ומתלונן ״למה נתת לו ולי לא?״, התגובה המידית שלנו תהיה- "אתה צריך משהו? בבקשה, אני מאוד אשמח לשמוע מה אתה צריך – אח שלך או חבר שלך הם לא שיקול שאני מתכוון להתייחס אליו.
אתה רוצה לשכנע אותי שאביא לך משהו? ספר לי מה הסיבה שאתה צריך אותו ונחשוב יחד אם ומתי לארגן לך אותו".
אם הילד ממשיך להדגיש שלאחר יש ולו אין, עזרו לו להבין את הרגש שמלווה את האמירה הזו. קראו לה בשמה- "אני שומעת שאתה מאוד מקנא באח שלך"- ואז דברו על הקנאה, על כמה היא קשה ולא נעימה. חבקו את הילד ואת הקנאה שלו בכל הלב. הדגישו שקנאה היא רגש טבעי שפעמים רבות מקדם אותנו. למדו את הילד לנווט את הקנאה לכיוון חיובי. חישבו איתו ביחד במה האחים והחברים אולי מקנאים בו. ספרו על הקנאה שלכם. חיזרו שוב ושוב שמותר להרגיש קנאה ואין ברגש הזה שום דבר שלילי- רק צריך לשים לב לאיזו התנהגות היא מובילה אותנו.
בהצלחה
נ.ב – כמו בכל נושא אחר, הדוגמא האישית היא החינוך האמיתי. שימו לב לאופן ההתנסחות שלכם- כשאתם חווים קנאה אחד בשני, הקפידו לבקש ולהגדיר מהו הצורך שלכם. אימרו ״אני מקנאה בך ש… ״. במקום, לדוגמא- "למה אתה מרשה לעצמך לצאת פעמיים בשבוע ואני אפילו ערב אחד לא יכולה לצאת?" אימרו "אני ממש צריכה לצאת לפחות פעם בשבוע. איך אתה עוזר לי עם זה?״. תקשורת מסוג זה תועיל לכל בני הבית ותשפר פלאים את האווירה והיחסים בין כולם. בהצלחה!
אם אהבתם, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בעמוד הפייסבוק.
מורת שפה ותיקשורת | מאמנת אישית לילדים ומבוגרים
