ושלא נשכח עוד עובדה קטנה- רוב הנשים היום צריכות לעבוד במשרה מלאה. ולא רק לעבוד ולפרנס- הן גם אמורות ליהנות מהעשייה שלהן, להגשים ולממש את עצמן, ולהרגיש סיפוק.
וגם- לעשות ספורט, לטפח את עצמן, לטפח את הזוגיות, להישאר צעירות, יפות וקלילות
מאת: מירב קליינמן מירבית – שפה שיוצרת משפחה מכילה
הפיד שלי בפייסבוק מלא בפוסטים העוסקים בחווית החופש הגדול בקרב ההורים.
אימהות רבות מתארות לחץ וחרדה מהימים האלו, בהם הילדים נמצאים כל היום בבית ולא במסגרת. אימהות אחרות מתמוגגות מהנאה ומציפייה לימים ללא הכנת כריכים בבוקר. חלקן גם מעלות פוסטים נוטפי ביקורת על אותן נשים המתלוננות על החופש- "מה, אתן לא מסוגלות ליהנות מהילדים בבית?".
אני קוראת את הפוסטים בתחושת כאב.
כואב לי על האימהות שהחופש כל כך קשה להן. כואב לי על האימהות השיפוטיות, אם כך הן שופטות אחרים בטח לעצמן הן לא נחמדות יותר. כואב לי כי אני מבינה כמה לא הגיוני מה שקרה לאימהות בשנים האחרונות. והפוסטים האלו הם קצה הקרחון שמספר על המחיר הכבד שמשפחות משלמות.
לדעתי אימהות בימינו מתמודדות עם רף ציפיות גבוה עד בלתי אפשרי שהן מציבות לעצמן בעקבות מסרים רבים מהסביבה.
פעם (לא כל כך מזמן), אמא שהייתה דואגת לילדים לאוכל, לבגדים, למשחקים, לספרים, מתחזקת את הבית, מחבקת ומנשקת, מקבלת את הילדים בצהרים, נמצאת בבית, מציבה גבולות, עוזרת בשיעורי בית וכו'- היתה אמא לגמרי מושלמת. וגם זה לא היה קל. אימהות רבות התקשו לעמוד גם ברף הזה. אבל מי שהצליחה ברוב המטלות הייתה יכולה ללכת עם ראש מורם ולהרגיש שהיא בסדר.
היום המציאות היא אחרת. ממש מהרגע בו ילד נולד, נוצרת תחושה שהאם צריכה להעסיק את הילד, לעניין אותו, ללמד, להעשיר ,לחשוב על אטרקציות, לקחת לכמה חוגים בשבוע(כל שלב והציפיות שלו), לעיסוי תינוקות, לשחיית תינוקות, לג'ימבורי, לעשות יצירות, לספר סיפורים, לשחק משחקי קופסא, להפגיש עם חברים… כי אם לא, מי יודע מה יקרה לילדים. הם לא יתפתחו, לא יגדלו, לא…בלי ששמנו לב, ה"להיות עם הילדים" הפך להיות יותר מדי מתיש, מחייב, ונטול חווית הצלחה. כי מי באמת מצליחה את הכל???
בנוסף, לכל אחת ישנו איזה מודל אישי של אמא אידיאלית. ומשלב מסויים, רוב האמהות מנסות להיות משהו שהן לא- לא צועקות, לא חסרות סבלנות, תמיד מסבירות, תמיד מבינות, תמיד מכבדות… וכך קורה שמרוב כוונות טובות אימהות מוצאות את עצמן, עם הילדים שלהן, מחניקות את כל מה שטבעי ואותנטי עבורן ומנסות להיות משהו שהן לא. ושוב- כמה זמן אפשר להינות להיות עם הילדים שלך כשאת ככה?
אימהות בימינו מקבלות מסרים שצריך להציב גבולות אבל אסור להעניש. שצריך למצוא דרך שהדברים יגיעו מהילדים עצמם ולא בכניעה ללחץ מבחוץ. אפילו בורא עולם הבין שגם לשירותים אנחנו לא נלך מתוך רצון פנימי אלא רק בזכות תחושה של חוסר נוחות עד כאב. אבל האימהות היום צריכות למצוא את הדרך… אולי יש כאלה שמוצאות, אבל כל האחרותמתרוצצות בין הדרכת הורים אחת לשניה, מתוסכלות, מאוכזבות מעצמן ומהילדים, מלאות פחדים וחרדות על הנזק שהן עושות לילדים. לא מצליחות להנות מההורות ובטח לא מהחופש הגדול.
…ושלא נשכח עוד עובדה קטנה- רוב הנשים היום צריכות לעבוד במשרה מלאה. ולא רק לעבוד ולפרנס- הן גם אמורות ליהנות מהעשייה שלהן, להגשים ולממש את עצמן, ולהרגיש סיפוק.
וגם- לעשות ספורט, לטפח את עצמן, לטפח את הזוגיות, להישאר צעירות, יפות וקלילות ….
כל אחת ואחת מהציפיות הנ"ל היא נהדרת בפני עצמה. השאלה היא האם זו באמת הציפיה שלך מעצמך, או שבלי ששמת לב אספת לך המון ציפיות של אחרים, שמכבידות עליך כמו המון המון שכבות של בגדים שאינם במידתך, שמסרבלים את ההליכה.
אז לפני החופש הגדול אני מציעה לך לעצור לרגע ולבחון עם עצמך מה באמת הילדים שלך צריכים ממך. מה את באמת חושבת שחשוב להשקיע בו. מהי הדרך הנכונה ביותר עבורך.
מניסיוני, ילדים צריכים אמא (לא מפעילה/מורה/מדריכה/נהגת). אמא נוכחת (בלי אטרקציות). אמא שמשתדלת להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמה (ולא של אף אחת אחרת).
בחרי בקפידה את הבגדים התפורים בדיוק במידתך, וזרקי את כל האחרים לפח. הם רק הורסים לך.
בהצלחה – חופשה נעימה.
אם אהבתם, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בעמוד הפייסבוק. ולעמוד הספר החדש "מודע-את"
מורת שפה ותיקשורת | מאמנת אישית לילדים ומבוגרים | מדריכת משפחות
